ברוכים הבאים לשורטקאסט שלנו מתוך הקליניקות של care point אלו תקצירי פרקים עד 10 דקות שיתנו לכם הצצה לחיים של אחים אולי דומים לכם וזה יקדם אתכם לטפל בעצמכם
בוחרת בעצמי. כי די! עכשיו תורי.
סודות מהקליניקה – שלושה סיפורים שיכולים להיות גם הסיפור שלכם
בכל שבוע אני משתפת אתכם בסיפורים מרגשים ומטלטלים שמגיעים אלינו למוקד ההכוונה של Care Point. הפעם, בחרתי להביא לכם שלושה סיפורים מתוך החיים, על מערכות יחסים במשפחה, קשרים עמוקים של אהבה, כאב והתמודדות. לכל אחד מהסיפורים יש מסר אחד ברור – השינוי הוא בידיים שלכם, והעזרה נמצאת במרחק שיחת טלפון אחת.
הסיפור הראשון: "אני לא ראויה להיות אמא"
אמא עייפה ואבודה
האישה שעמדה מולי דרך הקו נשמעה תשושה. אמא בשנות ה-30 לחייה, עם תאומים קטנטנים וילד נוסף בן 4. "אני חרא של אמא," היא אמרה בקול שבור, "אני לא ראויה להיות אמא." במילים האלו היא קרעה את לבי. היא סיפרה על חייה השגרתיים שמלאים בתשישות אינסופית – בוקר שמתחיל בצעקות, יום שממשיך בלחץ אינסופי, ולילה שנגמר באפיסת כוחות. "אין לי כבר כוחות," היא הודתה. "אני צועקת עליהם, אני הורסת אותם, אני יודעת את זה, אבל אני לא מצליחה לשלוט בעצמי."
רגע של בכי משחרר
כשאמרה "אני עייפה", היא החלה לבכות. הבכי שלה לא היה רק תוצאה של התשישות הפיזית – הוא היה הבכי של מי שכבר לא רואה מוצא. היא תיארה איך כל יום עובר כמו מלחמה פנימית בינה לבין עצמה, ואיך היא כבר לא מסוגלת לתקשר עם בעלה. "אני רק רוצה שהיום ייגמר," היא אמרה. והלב שלי נשבר יחד איתה.
הכוח לשנות מתחיל בהחלטה
הקשבתי לה, ואמרתי לה משהו אחד שהיה לי ברור: "את התקשרת, וזה אומר שאת כבר מבינה שאת זקוקה לעזרה." הרגשתי אותה דרך המילים שלה. אישה שמנסה בכל הכוח להיות טובה יותר, אבל אובדת בתשישות ובכעס. אמרתי לה, "הילדים שלך בחרו בך, הנשמה שלהם בחרה בך, כי רק את יכולה להיות האמא שלהם. את האמא הכי טובה שהם יכלו לקבל."
היא בכתה אפילו יותר, לא כי היא שבורה, אלא כי הבינה שיש תקווה. לפעמים, זה כל מה שצריך כדי להדליק מחדש את האור בקצה המנהרה. היא הבינה שיש מענה, שיש דרך חדשה ללמוד איך למצוא את הטוב בכל ילד, ואיך להפוך את הכעסים והצעקות לכלים של אהבה והכלה.
הסיפור השני: "זוגיות מול מתמודד נפש – הגיע הזמן שלנו"
החיים שהוקדשו לבן
בני הזוג האלה, שניהם בשנות ה-60 לחייהם, התקשרו יחד, מהאוטו, בדרכם חזרה מבילוי. "יש לנו בן מתמודד נפש," הם אמרו לי, "החיים שלנו תמיד סבבו סביבו." הם תיארו את השנים שחלפו – שנים של תרופות, אשפוזים, פסיכיאטרים. הוא היום בן 30 פלוס, והם? הם מרגישים כאילו החיים שלהם נעצרו אי שם בגיל 20, כשהוא התחיל להיכנס ולצאת מאשפוזים.
האבא דיבר בפתיחות מדהימה. "אני מרגיש שאני לא חי. אני רוצה לחוות, לטייל, לממש את עצמי, אבל אני לא יכול. כל הזמן אני רק סביבו." כששאלתי אותו מה הוא רוצה, הוא אמר: "אני רוצה לחיות. אני אוהב את אשתי ורוצה לחוות איתה את העולם, אבל אנחנו לא יכולים לזוז."
הכאב על חוסר היכולת לשחרר
הכאב הגדול שלו היה בידיעה שהוא לא מסוגל לשחרר, לא מסוגל לתת לבן שלו להתמודד לבד. והאמא? היא עוד יותר מסורה ממנו, היא לא מסוגלת להפסיק לדאוג. "אם אנחנו נעזוב, מה יקרה לו? איך הוא יסתדר? אם יקרה משהו, אני לא אסלח לעצמי." אלו היו המילים שלה. הם יודעים כמה קשה המצב, כמה עמוק הקשר שלהם לבן שלהם. ועדיין, האבא לא יכל להמשיך ככה.
ההחלטה לבחור בחיים
הוא אמר לי, "אני קיבלתי החלטה – אני בוחר לחיות." המילים שלו הכו בי. כמה אומץ צריך כדי לומר את זה? כמה כוח דרוש כדי להודות שאתה אוהב את הבן שלך, אבל לא יכול יותר להקדיש את כל החיים לו בלבד? האבא ביקש ממני מטפלת שתוכל ללוות אותם בתהליך, להראות להם איך אפשר לשלב בין הדאגה לבן, לבין החיים שלהם עצמם. והוא צדק – מגיע להם לחיות. הם בחרו בחיים שלהם, וזה מעשה שלא כל אחד היה מסוגל לעשות.
הסיפור השלישי: "חמישים שנות נישואים – ואני לבד"
חיים של בדידות בתוך הנישואים
האישה התקשרה אליי ובקולה שמעתי את הכאב של 50 שנות נישואים לבדידות מוחלטת. "אני נשואה להלום קרב, כבר שנים שהוא לא איתי, לא מדבר, לא נוכח," היא סיפרה בקול שקט. "אני לבד בכל דבר, אני סבתא לבד, אני אישה לבד, אני חיה את כל החיים האלה לבד." היא תיארה איך לפני שנים היא עוד ניסתה, ניסתה לדבר איתו, לנסות להציל אותו ואת מערכת היחסים שלהם. אבל הוא הלך ושקע עמוק יותר ויותר לתוך הפוסט טראומה שלו, עד שכמעט לא נשאר ממנו דבר.
הבחירה לטפל בעצמה
היא אמרה לי, "כל השנים חיכיתי שזה יעבור. אבל זה לא עבר." כשהבנתי את עומק הבדידות שלה, התחלתי לשאול אותה שאלות. למה היא לא עזבה? למה היא לא טיפלה בעצמה? היא ענתה בכנות מכאיבה: "הוא לא היה כזה נורא בהתחלה. זה הלך והחמיר, והאמנתי שזה ישתפר." היא לא עזבה כי האמינה שהוא ישתנה. אבל השנים חלפו, והוא לא השתנה.
ואז, אחרי 50 שנות נישואים, היא הבינה – היא חייבת לעזור לעצמה. היא אמרה לי, "אני זקוקה לעזרה נפשית, לא כי הוא הלום קרב, אלא כי אני מרוסקת מכל ההתמודדות." וכשהיא סוף סוף החליטה לפנות לעזרה, זה היה הרגע שבו היא הבינה שהיא צריכה לבחור בעצמה, לראשונה מזה חמישים שנה.
סיכום והזמנה לשינוי
שלושה סיפורים, שלושה חיים שונים, ושלושה רגעים שבהם אנשים בחרו בעצמם. כל אחת ואחד מהם חווה כאב עמוק, אבל היה להם את האומץ לומר "די, עכשיו תורי." הסיפורים האלה נועדו להזכיר לכם שאתם לא לבד. גם אם אתם מרגישים אבודים, מתוסכלים או פשוט תשושים – יש דרך, ויש אנשים שמוכנים לעזור לכם.
ואתם? האם אתם יכולים להזדהות עם הסיפורים האלה? האם גם לכם מגיע זמן לעצמכם?
אנחנו כאן ב-Care Pointמחכים לשיחתכם. שיחת הכוונה ללא עלות במוקד שלנו: 03-303-6010. אל תהססו, זה הזמן שלכם.