שאלה אחת שבאמת שווה לעצור עליה: כשאתם חושבים על שינוי- אתם שואלים את עצמכם "מה אני רוצה להפסיק?" או "מי אני רוצה להיות?" ההבדל בין שתי השאלות האלה? שם נמצא כל הסיפור. שישי | 9:00 | שידור חי פרק 6 בסדרת החלפת דפוסים: "מי אני רוצה להיות?" 🔹 למה "להפסיק לצעוק" לא באמת עובד — ומה כן 🔹 4 שאלות שבונות חזון אישי שיניע אתכם קדימה 🔹 תרגיל מעשי: לתאר יום אחד בחיים שלכם כשאתם כבר שם 🔹 איך הופכים את החזון למצפן לכל החלטה קטנה ביום-יום כי שינוי אמיתי לא מתחיל בכיבוי שריפות — הוא מתחיל כשמבינים לאן בדיוק אנחנו הולכים. מכאן נכנסים לקורס דפוסולוגיה המלא https://secure.cardcom.solutions/e/MRbqB4M08UisCZWdI4jPhw
יש שאלה אחת שרובנו לא שואלים את עצמנו.
לא כי היא קשה.
אלא כי אנחנו כל כך עסוקים בלנסות לעצור את מה שכבר בוער — שאנחנו שוכחים לשאול:
לאן אנחנו בכלל הולכים?
בשידור החי של שישי דיברנו על זה לעומק. ואני רוצה לתת לכם את עיקרי הדברים כאן, כי זה תוכן שחשוב לי שיגיע אליכם — גם מי שלא הספיק לצפות (ההקלטה בכפתור בתחתית המייל).
השאלה הלא נכונה שעוצרת אותנו "איך אני מפסיקה לצעוק?"
"איך אני מפסיק לדחות?"
"איך אני מפסיקה לרצות את כולם?"
אלו שאלות של כיבוי שריפות. הן מכוונות אחורה — לבעיה, לדפוס, למה שלא עובד.
והמוח שלנו? הוא שומע בדיוק את מה שאמרנו לו
לא
לעשות — ומתמקד שם.
כשאנחנו אומרים "אני רוצה להפסיק לצעוק" — המוח שומע
צעקה
.
כשאנחנו אומרים "אני רוצה להיות אמא רגועה ונוכחת" — המוח מקבל כיוון. יש לו לאן ללכת.
זה ההבדל בין לנסות לסגור דלת — לבין לפתוח שער.
"מי אני רוצה להיות?"
לא מה להפסיק. לא מה לתקן. אלא —
מי
.
בשידור דיברנו על ארבע שאלות שבונות את החזון הזה מהיסוד:
1. מי אני רוצה להיות? (זהות)
לא תפקיד, לא תואר — אלא
מי
. "אדם שמתחיל דברים." "מישהי שאומרת את האמת ברכות." "הורה שנוכח, לא רק נוכח."
2. איך אני רוצה להרגיש? (רגש)
לא "מאושרת" — כי זה מעורפל מדי. אלא: שקטה? בטוחה? קלה? מה התחושה הקונקרטית שאני מחפשת?
3. איך אני רוצה שיראו אותי? (השפעה)
מה אנשים קרובים אומרים עלינו? מה אנחנו
רוצים
שיאמרו? זה לא יהירות — זה כיוון.
4. מה באמת חשוב לי? (ערכים)
אם ננקה את כל הרעש, את הפחדים, את הציפיות של אחרים — מה נשאר? על מה אנחנו לא מוכנים לוותר?
למה "אני רוצה להיות מאושרת" לא עובד?
כי חזון מעורפל = כיוון מעורפל.
ברגע שהחזון הוא כללי מדי — אנחנו לא יודעים מה לעשות ביום שלישי בצהריים כשאנחנו עייפים ומתוסכלים.
לכן בשידור עשינו תרגיל שאני ממליצה לכם לעשות עכשיו, עם עצמכם:
קחו יום אחד בחיים — ותארו אותו.
- בוקר. צהריים. ערב. לילה.
- כשאתם כבר
מי שרציתם להיות
.
- איפה אתם? עם מי? מה אתם מרגישים? מה שונה?
ככל שהתיאור יותר מוחשי — החזון יותר אמיתי. והמוח, כשהדמיון מפורט מספיק, לא מבחין בין דמיון למציאות.
זה לא קסם — זו ביולוגיה.
החזון הוא לא יעד — הוא מצפן
החזון לא חייב להתממש מחר. הוא לא רשימת משימות ולא לוח זמנים.
הוא
כיוון
.
ובכל החלטה קטנה יומיומית — גם הכי שולית — אפשר לשאול:
"האם זה מקרב אותי למי שאני רוצה להיות, או מרחיק?"
אנשים שבנו לעצמם חזון כזה — מגלים שבמקום להסס ולפחד, הם פשוט שואלים את השאלה הזו ומקפיצים. לא כי נעלם להם הפחד. אלא כי יש להם לאן ללכת.
ברגע שיודעים לאן הולכים, כל בחירה קטנה מקבלת משמעות.
🎧
רוצים לשמוע את הפרק המלא?
מכאן רכישה וכניסה לקורס דפוסולוגיה המלא
https://secure.cardcom.solutions/e/MRbqB4M08UisCZWdI4jPhw