הדפוס שאתם נלחמים בו כל החיים — הוא לא האויב שחשבתם נדבר על: 🔹 למה כל דפוס נוצר כמנגנון הגנה — אפילו הכי מעצבנים שבהם 🔹 ההבדל בין "אני בעייתי" לבין "עשיתי את המקסימום שיכולתי" 🔹 מה הקשר בין הילד שצעק כדי שישמעו אותו — להורה שמתפרץ היום 🔹 תרגיל אחד שישנה לכם את כל הדרך שבה אתם מסתכלים על עצמכם 🔹 ואיך אומרים "תודה" לדפוס — ומשחררים אותו לכניסה ורכישה קורס דפוסולוגיה המלא https://lp.vp4.me/ie1s
אני רוצה לשאול אתכם משהו.
יש לכם דפוס שחוזר — כעס, ריצוי, בריחה, שליטה, דחיינות — ואתם כבר מנסים לעצור אותו? כבר אמרתם לעצמכם: "למה אני ככה? למה אני לא משתנה?"
מה אם אני אגיד לכם שהדפוס הזה לא נוצר כדי להזיק לכם?
מה אם הוא נוצר כדי לשמור עליכם?
כל דפוס התחיל כהגנה
זה אחד הדברים הכי חשובים שדיברנו עליהם בשידור השבוע.
כשצועקים — צועקים כדי שישמעו אותנו.
כשבורחים — בורחים כדי לא להרגיש כאב.
כשמרצים — מרצים כדי שיאהבו ויכירו בנו.
אף אחד לא בחר בדפוס שלו ביום בהיר אחד. הוא נוצר בנקודת זמן שבה לא היו לנו כלים אחרים. הוא היה הפתרון הכי טוב שידענו אז.
הבעיה היא שהפתרון של פעם הפך היום לחסם.
הסיפור שסיפרתי בשידור — על עצמי
הייתי ילדה מאוד מאוד ביישנית. בקושי דיברתי, לא יזמתי, לא רציתי להתבלט. ממש הרגשתי כאילו אני רוצה שהאדמה תבלע אותי.
ולמה? כי בבית הייתי המלכה. אמא שלי נתנה לי הכל, ראתה אותי, העצימה אותי. אבל מחוץ לבית? לא היה לי כתר על הראש. שם הייתי אחת כמו כולם — ואולי אפילו פחות.
הפער הזה, בין איך שהתייחסו אליי בפנים לבין איך שהתייחסו אליי בחוץ, גרם לי להיכנס לתוך עצמי. הביישנות הגנה עליי. היא אמרה לי: "אל תתבלטי, אל תסתכני, ככה לא יכאב".
ובגיל שש, שבע או שמונה — זה היה הגיוני לגמרי.
אבל היום? היום אני מדברת מול קהילה שלמה כל שבוע. איזה מזל שהדפוס הזה כבר לא מנהל אותי — כי לא היה לי מה לעשות עם הביישנות הזאת היום.
אז מה עושים עם זה?
בשידור לימדתי תרגיל פשוט שנקרא "דיאלוג עם הדפוס":
במקום להילחם בו — אנחנו מדברים איתו.
"הדפוס הזה שירת אותי פעם בכך ש___"
"תודה שהגנת עליי. אבל היום — אפשר גם אחרת."
כשמתחילים לראות את הדפוס כמשהו שנוצר מתוך מקום של הגנה ולא מתוך חולשה, משהו משתחרר.
זה מה שחמלה עושה. היא לא מצדיקה — היא מבינה.
והבנה היא תנאי לשינוי אמיתי.
שאלה אחת לחשוב עליה עד הפרק הבא:
אם הייתם מסתכלים על עצמכם כילדים קטנים — על הילד או הילדה שהייתם כשהדפוס נוצר — מה הייתם אומרים להם?
בדרך כלל, כשעונים על השאלה הזאת, הטון משתנה לגמרי.
זה כבר לא שיפוטי. זאת חמלה.
🎧 רוצים לשמוע את הפרק המלא?
עם הסיפורים, הדוגמאות המלאות והסבר על איך עושים את התרגיל בפועל —
👇 [להאזנה / צפייה בפרק המלא]
נ.ב — אם הפרק הזה דיבר אליכם, ואתם רוצים לעבור את כל 10 השלבים של תהליך החלפת הדפוסים — מזיהוי, דרך חמלה, ועד לשינוי בפועל — קורס דפוסולוגיה בדיוק בשביל זה.
פרקים קצרים. משימות עצמיות. בקצב שלכם.
💛 6 תשלומים של 100 ₪
https://secure.cardcom.solutions/e/MRbqB4M08UisCZWdI4jPhw