בין אם אנחנו מודים בזה ובין אם לא – רובנו זזים רק כשכואב.
וכשהכאב כבר בלתי נסבל, כשאנחנו לא מצליחים לנשום – רק אז אנחנו מחפשים עזרה.
רק אז פתאום יש לגיטימציה להשקיע בעצמנו, לטפל, לשנות.
אבל למה להגיע לשם?
יש הבדל עצום בין שינוי שנכפה עלינו – לבין שינוי שבחרנו בו ביוזמתנו.
כשהשינוי בא מבחוץ – אנחנו מגיבים. מנסים לשרוד. לפעמים נבהלים.
אבל כשאנחנו אלה שיוזמים אותו – אנחנו מובילים.
זו כבר לא תגובה למצוקה – זו הנהגה.
לבחור לצאת לתהליך עוד לפני שהכול מתפרק – זו אחריות.
זו אהבה עצמית.
זו ההבנה שאני ראוי וראויה לחיים טובים יותר, גם בלי לחכות לקריסה.
ב-care point אנחנו מדברות עם אלפי אנשים שמגיעים לשיחת הכוונה.
הרבה מהם פונים רק כשהם כבר עם הגב לקיר: התקף חרדה, פרידה כואבת, בעיה בתפקוד יומיומי.
וכשאני שואלת – למה עכשיו? הם עונים: "לא הייתה לי ברירה".
אבל מה אם הייתם עוצרים רגע לפני?
מה אם הייתם בוחרים אחרת – עוד כשהלב רק התחיל ללחוש שמשהו לא בסדר?
זה ההבדל בין הישרדות – לבין חיים.
שינוי לא חייב להתחיל מהתרסקות.
הוא יכול להתחיל מרגע של כנות, הקשבה, אומץ להגיד "ככה אני לא רוצה להמשיך יותר".
לא חייבים לדעת איך, רק להסכים להתחיל.
וזה בדיוק מה שאנחנו עושות כאן – בשיחת הכוונה ללא עלות.
אנחנו מקשיבות, שואלות, מזהות את השורש – ומחברות אתכם למטפלים ומאמנים מומלצים שמתאימים בדיוק בשבילכם.
החיים לא מחכים.
הנפש שלנו מאותתת הרבה לפני שהיא מתמוטטת – אם רק נקשיב.
אז אם אתם מרגישים שהכול "בערך", שהאנרגיה ירדה, שהחיוך מזויף – זה הרגע.
זה סימן עדין ועדיין יש זמן.
תבחרו להנהיג את החיים שלכם.
לא לחכות שייכפו עליכם שינוי – אלא לבחור בו עכשיו.
כי מגיע לכם.
לא כשאתם שבורים – אלא דווקא כי אתם שלמים מספיק כדי לבחור.